..."לגבינו היה רפי החבר, המדריך, המצליף, המורה, המדרבן. עוד בהיותו סטודנט, הדריך במעבדה בתורת הקרקע. בהדרכתו היתה מעבדה זו שונה מכל יתר המקצועות שלמדנו. היא התנהלה בקצב צבאי. הניסויים מתוכננים עד לפרט האחרון והעבודה מסודרת. כסטודנטים הרגשנו, שהנה יש לנו כאן מעיין נובע של ידע ורצון ללמד עוד ועוד, להספיק יותר ויותר. הוא תבע מעצמו יותר מאשר מכל אחד מאיתנו וקשה היה לו לעבוד עם מי שלא הצליח לרוץ עימו בקצבו הוא. רפי מכניס לכל נושא רקע תיאורטי מעמיק, וסוחף עמו את כולנו להתעניין בבעיה המעסיקה אותו. הוא שופע סביבו רעיונות, וכל רעיון המובע על-ידי חברים זוכה מיד לטבילת צוננים ורותחים של רפי.
"זכורני בעת עבודתנו, לאחר סיום הלימודים, הדריך רפי מספר עבודות גמר, עדיין לא באופן רשמי. האוניברסיטה טרם הכירה ביכולתו באופן רשמי, אך כחסידים אחרי רבם, כך הצטופפנו סביבו. כל בעיה, כל שאלה מקצועית שעלתה – הוא היה הכתובת. במעבדה שלו בחדר אחד בבנייני המחלקה לקרקע של מכון וולקני נדחסו 5-6 איש, כאשר העבודה אינה פוסקת בו לרגע, יומם ולילה"...
פרופ' עזי כפכפי למד בפקולטה לחקלאות ברחובות. זהו קטע מתוך דברים שאמר על רפי ביולי 1967.